<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהודה בן תימא</h1>
<h2>דף יד.</h2>
יהודה בן תימא. מן התנאים הראשונים היה [כאשר כתבתי] בסדר הגאונים כי בימיו היתה החכמה מרובה. ואלף סדרי משנה היו שונים. ובימי הלל בימי למדו שלש מאות. ולפי סדר זה היה קודם להלל הזקן. וגם בגמרא דידן במסכת חגיגה פרק אין דורשין [י"ד ע"א] גרסינן, משען אלו בעלי מקרא, משענה אלו בעלי משנה כגון רבי יהודה בן תימא וחבריו. ונראה לי דלא גרסינן "רבי יהודה בן תימא" אלא יהודה בן תימא. כי לא מצינו נסמכין אלא מימות רבן גמליאל הזקן ואילך, כמו שכתבתי בסדר גמליאל. וגרסינן נמי במסכת אבות בשלהי בעשרה מאמרות [פ"ה מ"כ], יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. ומסקינן [שם בחגיגה] פליגי בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה.
ופירוש עז כנמר מפרש בערבי פסחים [פסחים קי"ב ע"א] הלכה ואפילו מן התמחוי. דפרכינן פשיטא דאפילו עני שבישראל לא יפחות מארבעה כוסות, אטו משום דעני הוא פטור מן המצות. ומשני לא צריכא אלא לרבי עקיבא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, בערב הפסח משום פירסומא ניסא מודה. ומסקינן תני דבי [אליהו] זכור לטוב, אע"פ שאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו. ופריש רב פפא כסא דהרסנא, כדתנן יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו'. דהיינו רבותא שאפילו אם על ידי כך יהא צריך לבריות קצת כשיעור זה ויתבייש, יתבייש לעשות רצון אביו שבשמים לכבד יום הקדוש, ויהא מעיז פניו על כך.
והיינו דקא מסקינן [שם באבות] הוא היה אומר עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן. [פירוש] עז פנים לדבר הרשות שאין לו בושת לפני מי שגדול ממנו, כגון אותו שעבר לפני חכמי ישראל בגלוי הראש ונמצא ממזר ובן הנדה, במסכת סופרים [כלה רבתי פ"ב] הביאו, ההוא דקידושין בפרק ראשון הלכה דקימה והידור [קידושין ל"ג ע"א], רבי זירא הוה יתיב קמיה דרבי ירמיה הוה חליף ההוא גברא קמייהו כי לא מכסי רישיה וכו', דאי לא משום (דגים) [דגיס] מרבנן הוה עזות פנים. וכההיא דעשרה יוחסין [קידושין ע' ע"א] דאמר (רבה) רב יהודה אכריז עליה דעבדא הוא, וכל מי שאינו נכנע לפני חכמים והולך בקומה זקופה וגסות הרוח ועל כולם ההוא דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ג ע"ב], דההוא דקרא לרבי אלעזר ב"ר שמעון חומץ בן יין, ואמר מדאית ביה עזות פנים כולי האי שמע מינה רשע הוא, דמסיק דהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכיפורים.
ובושת פנים לגן עדן, כל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא שנאמר בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ותניא בנדרים שלהי פרק אלו מותרים [כ' ע"א], בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה, לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא, מכאן אמרו סימן טוב לאדם שהוא ביישן. אחרים אומרים כל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. וכלפי שלהי פרק ראשון דברכות [י"ב ע"ב] אמר רבה ב"ר חנינא משמיה דרב כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו וכו'. ומיהו רבי יהודה בן תימא זה לאחר חורבן הבית, שיבנה במהרה בימינו, היה, דקא מסיים [אבות ספ"ה] יהי רצון מלפניך שתבנה עירך בימינו ותן חלקינו בתורתך.
בסדר רב אחא כתבתי ההיא דפרק המגרש [גיטין פ"ד ע"א] ומייתי לה בשלהי השוכר את הפועלים [ב"מ צ"ד ע"א], כלל אמר רבי יהודה בן תימא כל תנאי [שאי] (ש)אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכו', וכההיא נמי דאלו דברים [פסחים ע' ע"א], דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח. עיין בסדר יהודה בן דורתי ובסדר יהודה בן ספיא.
